בית טמבור

סדרת הציורים המוצגת בתערוכה בבית טמבור, נוצרה כולה מצבעי החברה ולא בכוונה תחילה הסדרה מסחררת בצבעוניותה ומלאה בהשראה, סמלים, סיפורים וקריצת עין. רוטמן האמנית מסמנת את מקורות ההשראה וההשפעה שלה ותוך כדי סימון היא מנסה לסלול לה דרך ייחודית.

בציוריה השפעות ומראות מודרניסטים הבאים מעולם הפרסום, האיור, הציור הנאיבי הפופ ארט שתחילתו בשנות ה-60. כל אלה חוברים יחד לכלל הרמוניה ויוצרים סוג של שפה חדשה האוצרת את היחס והקשר לעולם דרך תיאורי סצנות אישיות ובכך היא מגדירה את זהותה, שייכותה ומקומה בעולם.

סגנון הציור הייחודי שפיתחה רוטמן התברר בדיעבד כתרופה ששינתה את חייה והביאה להחלמתה מהמחלה שליוותה אותה 16 שנה, הבולמיה. רוטמן מספרת "הציור היה תמיד דרך המפלט שלי. למעשה, הוא היה שם הרבה לפני הכול התחיל... הרבה שחור, הרבה כעס ותסכול, ליוו את הציורים שלי. הרבה עצב ובדידות" .

"הציור הראשון בצבע נולד באופן ספונטני. נשארו לי צבעי קיר של טמבור מצביעת הבית ומשהו בהם קרץ לי לנסות... במשך שנה תמימה, עם כוחות ותעצומות נפש שעד היום לא ברור לי מהיכן הגיעו, ציירתי. הייתי חוזרת מהעבודה ומציירת, קמה בבוקר ומציירת. כל דקה פנויה הוקדשה לציור...".
רוטמן יצרה סביבה עולם משלה, עולם אופטימיסטי הרואה בעולמנו מקום חיובי במהותו. 

בשפתה הציורית ובטכניקת הציור שפיתחה תיעדה סיפור בצבע, סצנות מהחיים עם תקווה גדולה והרהורים על מקומה ועל העולם הסובב אותה. רוטמן יצרה עולם מדהים ויפה, כמו קוראת היא להציג את החלק המיתי והמפתה שבחיים.

התערוכה המוצגת בבית טמבור מוקדשת לכל אותן בנות החולות באנורקסיה ובבולמיה. "אני רוצה להגיד לכל אחת מהן שתיחשף לסיפור האישי שלי: על תוותרי לעצמך. לא משנה כמה זמן את סובלת מהאובססיה המטורפת הזו, הילחמי. לעולם אל תשכחי שזו לא תכונת אופי, זו מחלה. החיים באמת יפים,
צריך רק "להוציא את השחור מהסקאלה" ולראות אותם באמת. אפשר לנצח את המחלה הזו, אני ההוכחה החיה לכך".

בחרתי לצטט את אנדרה מורואה, סופר יהודי צרפתי שכתב ב-1885 "ביוצרו האמן עולם חדש מציל הוא את עצמו, ולעתים קרובות את זולתו".

התערוכה תהיה מוצגת בבית טמבור רמת גן (מול קניון איילון) משך חנוכה מה-20 בדצמבר ועד ה 31 בינואר 2012 כולל. הכניסה חופשית והקהל הרחב מוזמן לבקר בבית טמבור ולראות מה צבע יכול לעשות.

אוצר התערוכה: רפאל ברביבאי